עוד יום חנויות תקליטים חלף ועבר לו. החג האהוב עליי בשנה הביא עמו גם הפעם הוצאות חדשות והרבה עונג לאוזניים (וגם בואו נודה על האמת, לעיניים ולידיים). חנויות התקליטים הוצפו בלקוחות מאושרים כאילו זו שנת 1967 והביטלס בדיוק הוציאו אלבום חדש. אני לא יודע להסביר בדיוק למה, אבל זה ממלא אותי תקווה. מדהים, שבימי האינטרנט הזהב השחור עדיין כה נחשק. כתבו על זה, ועוד יכתבו על זה הרבה. אין מה להוסיף לדיון הזה, אז בואו נעסוק בחלק החשוב באמת, המוזיקה עצמה.
אם יש לכם ארבע שעות פנויות אז בסופו של החג נפגשנו, גיל מטוס, יואב יפת ואנוכי באולפן, ושמענו הרבה דברים טובים, מאזינים כאן, תלחצו עליי. אם אין לכם ארבע שעות אבל יש לכם כמה דקות וכח לקרוא – כתבתי על הוינילים שרכשתי הפעם.
הוצאות מיוחדות:
Allman Brothers – Live at the Atlanta International Pop Festival July 3 & 5, 1970 – מאז מותו של גרג אולמן זצ"ל במאי 2017 פיתחתי אובססיה לאולמנים. בשנה שחלפה מאז הפכתי למעריץ כבד ואני רוצה לשים את ידיי על כל דבר שקשור בהם. ביולי 1970 הם עוד לא פרצו את גבולות אטלנטה (הבסיס הביתי שלהם), אבל הם כבר עשו לעצמם שם בעיר. המארגנים של פסטיבל הפופ הבינלאומי באטלנטה החליטו לפתוח ולסגור את הפסטיבל בהופעה של הגיבורים המקומיים. דווין אולמן עבד אז כנגן אולפנים שכיר ולכן לא הגיע עם שאר חברי הלהקה למתחם הפסטיבל לפני הגעת הקהל. כ-100 אלף איש רכשו כרטיסים אבל כ-500 אלף איש הגיעו. הכבישים נחסמו והיה נראה שדווין לא יצליח להגיע בזמן. הוא החנה את רכבו בצד הכביש, תפס טרמפ עם אופנוען והגיע למתחם 5 דקות לפני שעת השי"ן. האולמנים סיפקו 2 הופעות בלתי נשכחות ותודה לאל מישהו טרח להקליט אותן. ההקלטות יצאו בתחילת שנות האלפיים על גבי דיסק והשנה הן סוף סוף ראו אור על גבי ויניל במהדורה מיוחדת ונדירה של כ-10 אלפים עותקים. בזמן כתיבת שורות אלו אני מאזין לעותק מספר 5732.
(Eric Clapton – Rush (OST – בשנת 1991, אריק קלפטון יצר פסקול לסרט די מחורבן ונשכח בשם Rush. הפסקול כלל לראשונה את אחת היצירות הגדולות של קלפטון, Tears in Heaven. אבל זו לא הסיבה שמדובר בפסקול מושלם. קלפטון לא כתב שירים עבור הסרט, הוא יצר Score, מוזיקה אינסטרומנטלית שתלווה סצנות בסרט. מדובר ברצועות קצרות בהן קלפטון מנגן בגיטרה ברגש בל יתואר שרק אלוהי הגיטרה יכול לבטא. אם זה לא מספיק לכם אז בפסקול יש גם שיר בשם Don't Know Which Way To Go שמבצע באדי גאי לצד קלפטון, עשר דקות של בלוז מפלצתי. תאזינו בזהירות.
!Michael Kiwanuka – Out Loud – את האמת? זו ההוצאה שהכי אכזבה אותי. חיכיתי להוצאה הזו יותר מכל והתבאסתי כשאמרו שהיא לא תגיע לארץ. שמחתי לגלות שהיא כן הגיעה! והתאכזבתי כשחזרתי הביתה ושמתי את התקליט על הפטיפון בידיים רועדות. קיוואנוקה הוא המשיח של המוזיקה מבחינתי; רוצה לשמוע כל דבר שהוא יוצר, אבל, לצערי, הביצועים באוסף הזה שמאגד הופעות שונות שלו משנת 2017 פשוט חלשים. זה עדיין יפה, כי זה קיוואנוקה. אבל זה רחוק ממה שמצפים ממנו. בכל אופן הוא עובד על אלבום חדש בימים אלו אז נקווה לפיצוי.
*זו באמת הוצאה סופר-מיוחדת ליום הזה, כיוון שנכון לעכשיו, לא ניתן לשמוע את האלבום באף פורמט אחר.
Jericho – Jericho – הצ'רצילים, או בשמם השני ג'ריקו ג'ונס, או בשמם השלישי ג'ריקו, היו פעם הייצוא מספר אחת של ישראל. הרבה לפני עגבניות שרי, עופרה חזה, אסף אבידן, גל גדות ועומרי כספי, הצ'רצ'ילים היו מקור גאווה כחול לבן. Jericho, התקליט השלישי והאחרון שלהם יחד, עמד לחלוטין בתו התקן של הרוק העולמי באותם ימים. שנים לאחר שהאלבום הפך מהדורת אספנים יקרה, הלייבל "זהב שחור" של האוזן השלישית החזיר אותו לחיים ועכשיו כולם יכולים לשמוע באיזה נתיב התפתחות מרשים צעדה החבורה הישראלית רגע לפני שהתפרקה.
TATRAN – Shvat – הטריו טטרן יכול לחלוטין לטעון לכתר. יש להם את הפוטנציאל להפוך לייצוא מספר אחת של ישראל והם כבר עובדים על זה. המתופף שלהם, דן מאיו, הוא המתופף החדש הטוב בעולם, לפחות על פי המגזין Music Radar. אלבום הבכורה שלהם Shvat יצא בשנת 2014 ועכשיו סוף סוף זכה למהדורת ויניל כפולה ולבנה!
אריק איינשטיין ושלום חנוך – שבלול – אם כבר הזכרנו את הצ'רצ'ילים ואת "זהב שחור" אז גם את "שבלול" הדפיסו מחדש על גבי ויניל. ויותר מזה מה עוד יש לומר על האלבום הכי חשוב במוזיקה הישראלית?
שלמה גרוניך – למה לא סיפרת לי?! – אפרופו אלבומים חשובים במוזיקה הישראלית; שלמה גרוניך הוציא בשנת 1971 אלבום מהפכני ופורץ דרך בשפה העברית. אלבום הבכורה הנדיר הזה עורר לא מעט מחלוקות כשיצא, כולל שיחות זועמות של מאזינים שהתקשרו לקול ישראל ודרשו שיפסיקו להשמיע את האלבום. האגדה מספרת שגם יהורם גאון היה בין המתלוננים. אבל את מה שיהורם לא הבין הבינו הדורות הבאים, ועם השנים האלבום זכה למעמד מיתולוגי. העותקים, כמובן, אזלו מזמן, וגם במקרה הזה התודה היא ל-"זהב שחור", שהוציאו את האלבום מחדש. שם האלבום, כידוע, הוא שמה של הרצועה האחרונה בה שומעים את גרוניך בעיצומו של טריפ. הוא כמובן לא ידע שהוא מוקלט, וכשגילה שההקלטה רצה, צעק על הטכנאי "למה לא סיפרת לי?!".
תגליות:
'Funk Inc. – Chicken Lickin – בימים בהם עבדתי בחנויות תקליטים תמיד שמחתי כשלקוחות התלהבו מאלבום ששמתי ברקע ורכשו אותו. אחד הדברים הכי כיפיים בחנויות תקליטים זה לגלות מוזיקה חדשה. הטעם של המוכרים וההמלצות שלהם הינם דבר חשוב ביותר בכל הסיפור הזה של צריכת תקליטים. החבר'ה ב-"ביטניק" (ת"א), תמיד תופסים לי את האוזן עם משהו שמעולם לא שמעתי, והפעם אחרי כמה שעות טובות אצלם בחנות, פתאום התנגן ברקע הפלא הזה והתאהבתי. זהו האלבום השני של הרכב ה-Fאנק האמריקאי, ואין לי כרגע עוד פרטים, פשוט תאזינו.
Cymande – Cymande – את סימאנדיי גיליתי בזכות גיל מטוס ויואב יפת. שניהם השמיעו את ההרכב הזה בעבר, וגרמו לי להתאהב. ההרכב הבריטי היה פעיל בעיקר בשנות ה-70, עד שנעלם בשנות ה-80. לאחרונה הם התאחדו, וחזרו קצת לתודעה. זהו אלבום הבכורה שלהם משנת 1971, והוא מלא ב-Fאנק, סול וגרוב. אגב, המילה Cymande פירושה "יונה" בשפת הקליפסו.
Help Yourself – Help Yourself – את ההרכב הזה גליתי בזכות אורי בש והחנות המדהימה שלו, "השריטה" (בקיבוץ מעברות). בתחילת החודש הוא כתב פוסט נהדר, שמביא את סיפורו של אלבום הבכורה הנשכח הזה ושל הלהקה הנשכחת הזו. כל הפרטים זמינים בפוסט שלו, אותו אתם יכולים לקרוא כאן: תלחצו עליי.
הנה תקציר ממש דל, עבור מי שמתעצל: מדובר בלהקה בריטית שנשמעת אמריקאית. היא החלה את דרכה בשנת 1971 עם אותו אלבום שנכשל במכירות. אבל לא כי לא היה טוב: יש כמה סיבות לכשלון, כמו למשל שיר הפתיחה המאוד מטעה (על ישו), והעטיפה שמטעה מאוד. מוכרים, ספרנים ולקוחות חשבו שזה אלבום ילדים בגלל העטיפה וקטלגו אותו במחלקת הילדים, שם בילה עד שמישהו נזכר בפלא הזה, והחל לחפש את כל העותקים. השנה כבר טיפלו בנושא כראוי ודאגו להוציא את האלבום מחדש.
השלמת חוסרים:
Creedence Clearwater Revival – Creedence Clearwater Revival – כן, כן, אני מתבייש להודות שלא היה לי את האלבום הזה על המדף עד כה (כמו גם את שאר התקליטים שמוזכרים מטה). למרות שהכרתי ואהבתי אותו פשוט לא טרחתי לרכושו מעולם. מכיון שבמאי הקרוב מציינים 50 שנה לצאת האלבום החשוב הזה, ואני אמור לשדר ספיישל אודתיו, החלטתי שהגיע הזמן לרכוש אותו. מה יש לומר? זה אלבום הבכורה של להקת הרוקנרול האמריקאית הכי טובה שאי פעם פעלה על הכדור הזה. כן, זו קביעה בעייתית ומעצבנת ואתם רוצים להתווכח איתה. יש לי איך לסנגר עליה אבל בשביל זה תצטרכו להאזין לספיישל (חמישי, 31.05, 00:00).
David Crosby – If I Only Could Remember My Name – אלבום הבכורה של אחת הדמויות הכי משוגעות של עולם הרוק, דיויד "ברחתי מה-FBI" קרוסבי. במקום לספר לכם מי מתארח באלבום הזה יהיה קל יותר לספר לכם מי לא. הנה כמה שמות' בכל זאת: ג'וני מיטשל, חברי הג'פרסון ארפליין, סנטנה והגרייטפול דד (במיוחד ג'רי גארסייה) ועוד. ותודה לחנות "קפלן" (ת"א), שסיפקה לי את העותק הזה.
Duane Allman – An Anthology 1&2 – אמרתי לכם שהפכתי אובססיבי ללהקה הזו. אני תר אחרי כל הוצאה שקשורה בהם, מהקלטות של הלהקות הראשונות של חברי ההרכב, ועד ההקלטות של כל אחד מהם בנפרד. שנים לא הבנתי למה דוויין אולמן עוקף תמיד את כולם בדירוגים שונים, ונבחר כמעט תמיד שני רק להנדריקס בקטגוריית הגיטריסט הכי טוב בהיסטוריה. היום אני מבין – אי אפשר להסביר את זה, זו תובנה שמגיעה עם האזנה. אחרי מותו הטרגי בשנת 1971 צצו אוספים שונים, שמאגדים את ההקלטות הרבות שלקח בהן חלק כשהיה נגן שכיר באולפני Fame במאסל שולס אלבאמה, והוא עשה הרבה, ולא רק שם. יש כמובן את הידועות מבינהן: Layla קלפטון, Hey Jude עם וילסון פיקט וכו וכו. האנתולוגיה הראשונה שיצאה בשנת 72' והשנייה שיצאה בשנת 74', מאגדות את הבולטות ביותר, אבל לא בהכרח הטובות ביותר. בכל אופן זהו פריט חובה לכל אוהבי הגיטרה, הרוק הדרומי והמוזיקה בכלל.
My Morning Jacket – Z – במשך שנים, ברוב טפשותי, התעלמתי מההרכב הנהדר הזה. רק לאחרונה, בזכות קריירת הסולו של סולן הלהקה ג'ים ג'יימס, טרחתי להאזין להם כמו שצריך. אלו הלהקות והמוזיקאים שבזכותם יש עדיין תקווה למוזיקה בשנות ה-2000. ישנם עדיין צדיקים שמשלבים את העבר המפואר של הרוק עם הסאונד של ההווה.
listentm.com 