פורסם במקור באתר כאן 88:
בתחילת שנות ה-80, יליד אינדיאנה, ויליאם ברוס ביילי יצא עם חברי ילדות לטיול טרמפים ברחבי ארצות הברית והגיע בטעות לרובע הברונקס בניו יורק. לפתע ניגש אליו בחור אפרו אמריקאי זקן ואמר לו משהו שהשאיר עליו חותם לנצח. כשנתיים לאחר מכן הבחור שלנו וחברו, ג'פרי דין איזבל, מגיעים להוליווד ומקימים יחד להקה בשם Hollywood Rose.
במקביל, שני תושבי לוס אנג'לס, המתופף סטיבן אדלר והגיטריסט סול הדסון, נפגשים בזכות תאונת סקייטבורד ומפרסמים בעיתון מקומי מודעה; "דרוש בסיסט". בעקבות המודעה מצטרף אליהם מייקל אנדרו מקהייגן. השלושה רואים הופעה של "הוליווד רוז" וסטיבן מבין שאם הם יאחדו כוחות עם הגיטריסט והזמר הם יהיו להקת הרוק הטובה ביותר באזור. הוא כמובן צדק וטעה בו זמנית, רובים ושונים אכן היו הלהקה הטובה באזור אבל לרגע קצר, שש שנים אם לדייק, גם בכל העולם.
כך התחילה דרכם המשותפת של אקסל, איזי, סטיבן, סלאש ודאף, איך היא הסתיימה כולם יודעים. אנחנו בישראל נזכה החודש לביקור של שלושה מחברי ההרכב המקורי, אירוע שלפני כמה שנים היה נראה דמיוני יותר מבחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית. החודש גם ימלאו 30 שנה לאלבום הבכורה שלהם, Appetite for Destruction שנפתח באותו משפט של הזקן האפרו אמריקאי מהברונקס: you know where you are you're in the jungle baby you're gonna die?
זה האלבום ששם אותם על המפה ופתח בפניהם את דלתות התהילה. אלא שעם ההצלחה הגיעו הצרות. ככל שחשבון הבנק התנפח יותר כך גם האגו של חברי הלהקה ובמיוחד של מיודענו אקסל רוז. זאת יחד עם שאיפות אומנותיות לא מציאותיות הובילו לסופה של הלהקה כעשור אחרי שהוקמה. או לפחות לסופו של ההרכב שהפיק שלושה וחצי אלבומי מופת ושורה של להיטים בלתי נשכחים. כל מה שנשאר מהלהקה בסוף שנות התשעים היה אקסל רוז, אדם עם אגו גדול מספיק בשביל 100 אנשים וזכויות על שם הלהקה.
לכבוד האיחוד, לכבוד ההופעה ולכבוד חגיגות השלושים צללתי ב-Midnight Special עמוק אל תוך הסיפור של אחת הלהקות הפרועות בהיסטוריה. להקה שהצליחה בו זמנית גם להגיע להמונים וגם לעשות רוק כבד וחתרני (אפשר להתווכח על זה) עם הרבה תאבון להרס עצמי ובכלל.
listentm.com 
תגובה אחת