כשהגיעה הידיעה על מותו של כריס קורנל האינסטינקט הראשוני של היה להגיד, "שטויות זו מתיחה אכזרית". האינסטינקט השני, כשהבנתי שזה אמיתי, היה לרוץ לאולפן ולשדר שעה לזכרו. בדרך כלל אני לוקח לפחות יום בכדי להתכונן, רואה סרטים דקומנטריים, קורא ראיונות וכתבות אבל הפעם תחושת הדחיפות השתלטה עליי. שעה וחצי אחרי כבר הייתי באולפן הרדיו הבינתחומי, רק כריס ואני, היה עצוב ולא מעמיק כמו שאני אוהב אבל העיקר זה המוזיקה.
*באותה עת לא ידענו שזו התאבדות, השמועה הייתה על התקף לב.
listentm.com 
עצוב ונהדר
אהבתיאהבתי