הקשבה ראשונה: פברואר 2017

האינטרנט, הקללה והברכה של כל חובבי המוזיקה באשר הם. מצד אחד אינספור אפשרויות ותגליות חדשות ומצד שני אינספור אפשרויות ותגליות חדשות. אז לאלו מכם שהתייאשו סופית הנה חמישה שירים שהתולעת הזו הכי אהבה החודש.

אמל"ק לעצלנים בסוף העמוד.

Paul Weller – The Ballad Of Jimmy McCabe: תרשו לי לפתוח בהצהרה, "מדובר באחד השירים הכי טובים שיצאו בעשור הנוכחי". אולי לא תסכימו עם ההצהרה הזו אבל לפחות נסכים שזה אחד השירים הכי מנחמים שיצאו בעשור הנוכחי ובכלל? מי היה מאמין אז בשנות ה-80, כשפול וולר קפץ מלהקת Pאנק (The Jam), ללהקת ניו וייב או אם תרצו ללהקת פופ (Style Council), שבקריירת הסולו שלו הוא יהפוך לאחד היוצרים היותר מגוונים ומיוחדים שיש לעולם הזה להציע. השיר הנוגה נכתב עבור הסרט הבריטי החדש Jawbone (וולר אחראי על כל הפסקול), המספר את סיפרו הקצת נדוש של מתאגרף לא רלוונטי. עוד לא ראיתי את הסרט אבל על פי הטריילר זה לא משהו שלא ראינו כבר, אבל על פי המוזיקה? I Can't Wait.

דאנה איבגי – יפיה אינו ידוע: אני אוהב כל מה שהיא עושה, אם זה ציפורלה, אם זה סרטים, אם זה תאטרון ואם זה מוזיקה, דאנה איבגי תמיד עושה את זה בטוטאליות ראויה לערכה (גם בראיונות). בדיוק לפני כמה שבועות שמעתי בשידור חוזר את התוכנית "כל ההתחלות" של אלי לפיד בה הוא אירח את נתן זך. זך בחר להקריא את השיר "יפיה אינו ידוע" ותהיתי איך אפשר להלחין טקסט כזה. כמובן שגיליתי במהרה שהשיר שהולחן בידי שלמה ארצי ב-1972, אבל עם כל הכבוד לאדון ארצי, גברת איבגי מנצחת. אגב את הלחן היא יצרה כבר בגיל 16! אה וגם הקליפים! אווו הקליפים 🙂

The Pretenders Feat. Neil Tennant – Let’s Get Lost: העובדה שהשיר הזה לא הפך ללהיט, מדירה שינה מעיני. זו הוכחה לכך שמוזיקלית אבדנו את זה או שפשוט הזדקנתי ומה לעשות, הטעם המוזיקלי שלי כבר לא רלוונטי. ה-"מתחזים" היו בזמנם יצרני להיטים אבל הם לא שרדו את שנות ה-2000. ב-2016 הם עשו מיני קאמבק בהפקתו של דן אורבך (Black Keys), ועכשיו פתאום כריסי היינד והחברה החליטו להקליט מחדש שיר מהאלבום יחד עם חצי מה-Pet Shop Boys, ניל טננט. התוצאה לא שונה בהרבה מהרצועה המקורית מה שמעלה את התהייה, מה הטעם? מצד שני זה שיר נפלא ככה וככה ואם גרסה חדשה תגרום ליותר אנשים לשים לב אליו, מה רע?

Men Of North Country – My Danish Girl: זו כבר עובדה מוגמרת, כבר אין פליאה כשלהקות ישראליות לא נשמעות ישראליות. מדהים איך זה הפך נדוש להתלהב מלהקה ולהתפלא, "מה הם ישראלים?!". בעשור האחרון ישרנו קו עם העולם ו-MONC הם חלק מהמהפכה. ב-2016 הם כבשו את ה-BBC, השיקו אלבום ב-O2 Academy Islington בלונדון והופיעו לצד Madness בפסטיבל House Of Fun. לא ברור איך הם מתכננים להתעלות על השנה הזו אבל הסינגל החדש הוא התחלה לא רעה. כמו הלהקה גם השיר קופץ ממדינה למדינה, מעשור לעשור ומסגנון לסגנון. הפעם במסלול שלהם: תל אביב 2017, לונדון 1966 ודטרויט 1964. בקיצור ממתק גלובלי.

Laura Marling – Next Time: הסינגל הראשון היה נהדר, הסינגל השני היה נפלא והסינגל השלישי? נהדר ונפלא. כפי שכתבתי כבר בסיכום של ינואר, מארלינג בדרך לאלבום הכי טוב שלה וכנראה אחד הטובים לשנת 2017 (כן, אני יודע, השנה רק התחילה). אה וגם הקליפים! אווו הקליפים 🙂

בונוס, כי זה כיף (וכי השיר כבר ברשת מדצמבר, הקליפ יצא רק החודש):

» אמל"ק: כל השירים מהחודש יחד עם השירים של ינואר 2017 בערוץ היוטיוב של הבלוג וגם במיקסקלאוד: 

הקשבה ראשונה – ינואר 2017

One thought

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s