לכל ילד שנולד בשנות ה-80, היה בבית ארון שאף אחד לא נגע בו, ארון מלא אבק שבתוכו טמון אוצר: תקליטים! ברוב המקרים כבר לא היה פטיפון באזור או שהוא לא עבד. כך לפחות היה במקרה שלי וביום שפתחתי את הארון פיתחתי אובססיה לתקליטים האלו על אף שלא יכולתי לשמוע אותם. תמיד בהיתי בהם ודמיינתי איזו מוזיקה מסתתרת מאחורי העטיפות הצבעוניות. עד שיום אחד זה קרה! האינטרנט נכנס לחיינו ולאט לאט, הצלחתי לשמוע רצועות בודדות מהאוצרות האלו. אחד מהם היה התקליט הנ"ל ועליו הכיתוב בעברית "להקת בלוז חי ולהיטם שיילינה". כמה פינטזתי על שיילינה הזו וכמה לא התאכזבתי כשסוף סוף שמעתי אותה. היום כבר יש לי פטיפון והתקליט עדיין אצלי, כולו טוב אבל שיילינה היא הסיבה למסיבה ואם יש משהו שהאינטרנט באמת לקח לנו, זה את הדמיון.
מתוך המדור "הבלתי נשכחים: פברואר 2017", בו אנשי הרדיו הבינתחומי ממליצים על יצירות נשכחות.
listentm.com 